לא אחת מורים בישראל נתקלים בבעיית אלימות לא פשוטה.

לא אחת בעיית האלימות כלפי מורים לא רק מתרחשת באמצעות פגיעה מילולית אלא באמצעות פגיעה פיזית כלפי מורה .

הסיפור של דנה, מורה בת 58 , ממחיש עד כמה המאבק מול ביטוח לאומי משתלם ושווה להכרה .
יום אחד באחד השיעורים נקראה דנה להפריד בין קטטה של תלמידים בבית הספר. דנה לא יכלה לצפות את הנזק שקרה לה. בעת ניסיון ההפרדה קיבלה דנה מכה קשה בפנים, שיניה נשברו ודם רב החל לזלוג מאפה. דנה התעוררה בבית חולים שם ערכו לה בדיקות והיא אינה זוכרת מה קרה לה .
הסבל של דנה מאז התאונה היה קשה ביותר, דנה מתארת סבל של זכרון, בעיות של כאבי ראש לא פוסקים ואף צפצופים באוזניים שלא פוסקים ומזכירים לה כל יום את המקרה. דנה הגישה תביעה לביטוח לאומי על מנת להכיר במקרה כתאונת עבודה, וביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וסרב להכיר בנכויות על פגיעת הראש, על בעיות הזכרון. הטענה של ביטוח לאומי הייתה כי בעיית זכרון קשורה לפגיעה בראש, ודנה נפגעה בפנים מה שלא מהווה פגיעת ראש ישירה ,ולכן אין צורך לפסוק לה אחוזי נכות. (קראו עוד על תביעת נכות ביטוח לאומי)
דנה הרגישה אומללה, מתסכלת כי הסבל היום יומי שלה קשה מאוד, שכן מאז התאונה לא אחת דנה מצאה את עצמה נעדרת מהעבודה, שישנם אסיפות וישיבות עם מורים, דנה הייתה נוטה לשכוח דברים רבים. כל ההתנהלות הקשה היום יומית הזאת גרמה למעסיקים של דנה, למנהלת בית הספר למתוח בקורת קשה על דרך עבודתה ועל ההספקים הדלים אותם היא עוברת.
לצד הבעיות בעבודה דנה לא ויתרה והרימה ידיים, היא נלחמה מול ביטוח לאומי, ולבסוף לאחר מלחמה עיקשת זכתה דנה בנצחון ובהכרה מביטוח לאומי. ביטוח לאומי הסכים להכיר בעובדה כי אם ישנה פגיעה בפנים פגיעה כזו מהווה פגיעה בראש.
התוצאה זיכתה את דנה ב100,000 ש"ח ובקצבה חודשית לכל ימי חייה. 
עוד על המקרה ניתן לקרוא כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *