ביום גשום, קצת לפני הקורונה, מצאתי את עצמי מקבל מכה בראש. המכה בראש הייתה מאוד לא נעימה, אפילו הייתי אומר מכה קשה בגוף. מצאתי את עצמי שר את השיר של עופר, בגשם נרטב, אך מי שנטרב בהרבה מים, זה הייתי אני. פתאום שעשיתי את התאונה, ראיתי חושך מול העיניים שלי. אני בחור פשוט, מציאותי, יודע לסוע בטרקטור, ולעבוד אצל מעסיק אחר נראה לי חלום. כך שאחרי המכה, כל החיים שלי קבלו סבוב פארסה לאחור. מגבר מפרנס, עובד, הגעתי למצב של גבר מיוסר, גבר כאוב, כזה שמפחד לסוע, לפעמים לצאת מהבית, לפעמים גם היה קורה לי בכי, בלי סיבה מוקדמת, לצאת לעבודה נראה חלום. שהגעתי המום מהמכה דרך גיסי למשרד פייפר, מצאתי את עצמי פתאום מרגיש שהרגשת הכאב של המכה נרגעת. פתאום הבטחון חזר לי, צוות המשרד בראשו עומד עו"ד פייפר שאל אותי מה אני רוצה, עניתי לו מה אני רוצה, ואני זוכר את עצמי ואת אשתי הנשמה שלי, אומרים- באמת? ואני עוד זוכר, שעו"ד פייפר צחק עלינו, ואמר לנו בוודאי. חודש אחרי שהתחילה הקורונה, רמת הבטחון שלי עלתה מאוד עם המשרד ותוך זמן קצר אשרו לי את התביעות, המצב שלי הפך להיות לא רע בכלל. השגתי כל מה שרציתי בזמן קצר, עם וודאות משלמת, שבחיים לא ראיתי, אפילו מכרים שלי לא האמינו לי שספרתי להם שאני עסוק רק בשקום שלי. בקצור, ממליץ בחום, באהבה ובמסירות.
