הסיפור של דנה, מורה בת 58 , ממחיש עד כמה המאבק מול ביטוח לאומי משתלם, ושווה לעבור דרך ארוכה עד להצלחה.
דנה היתה מורה אהובה ומוכרת בבית ספרה עד שיום אחד נקלעה לקטטה של שני תלמידים בבית הספר. בניסיון להפריד בין הילדים ספגה מכה קשה וכואבת לפניה, שיניה נשברו ואפה דימם. היא איבדה את ההכרה והתעוררה בבית החולים עם נזקים משמעותיים לפניה.
מאז אותו יום השתנו חייה. דנה מתארת כי החלה לסבול מקשיים בזיכרון, כאבי ראש בלתי פוסקים, צפצופים באוזניים ( טנטון) ומאפיינים נוספים של פוסט טראומה קשה. דנה הגישה תביעה לביטוח לאומי על מנת להכיר במקרה כתאונת עבודה ונכות כללית. בקשתה להכרה בתאונת עבודה התקבלה, אך למרבה האכזבה נדחתה בקשתה להכרה בה כנכה. טענתו של המוסד לביטוח לאומי הייתה כי בעיות זיכרון מאפיינות בדרך כלל פגיעות ראש ואילו ודנה נפגעה בפנים, מה שלא מהווה פגיעת ראש ישירה, ולכן אין צורך לפסוק לה אחוזי נכות. (קראו עוד על תביעת נכות ביטוח לאומי)
עוד בנושא: תביעת אלימות נגד מורים
דנה הרגישה אומללה ומתוסכלת כי ההתמודדות היומיומית שלה היתה קשה מאוד. מאז התאונה החלה להעדר מהעבודה, רמת הריכוז והיכולת שלה לארגן את מחשבותיה ירדו באופן דרסטי והיא החלה לשכוח דברים חשובים שהיו על סדר יומה. התנהלות זו גרמה למנהלת בית הספר למתוח בקורת קשה על דרך עבודתה ועל ההספק הדל בהתקדמות הכיתה שבניהולה, מה שהוסיף עוד לצערה, לסבלה ולהתמודדותה הקשה.
למרות הקושי, דנה לא ויתרה ולא הרימה ידיים, בעזרתנו היא נלחמה מול המוסד לביטוח לאומי, ולאחר מאבק עיקש זכתה בניצחון מוחץ ובהכרה מביטוח לאומי אשר הסכים להכיר בעובדה כי גם פגיעה בפנים מהווה פגיעת ראש.
התוצאה זיכתה את דנה ב100,000 ש"ח ובקצבה חודשית לכל ימי חייה.
עוד על המקרה ניתן לקרוא כאן.
